חיכתי לך אתמול
בלב מפכה
לפניך הזוהרות
שיברכו את פני.
כל כך רציתי להאמין
שהתניותיי
הן תעניות העבר
סיפורי בדים
שיש לנערם
ולתת מקום
לחדשים.
הגעת,
ונגעת בפני
אך פניך לא נגהו.
התבוננת בעיניי ועורך
תמיד עדין
מרכך את לבי הניחם על עצמו,
מחלחל לתוכו
טיפות עדינות של חמלה.
אך משנסתגרת
חמלה הפכה חמה
מקפיאת לב
מכלת כל
והלילה טרף את היום
ואף לבנה
לא זרחה על פניו
להאיר את דרכנו חזרה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה